מקורו של "הצלצול הגואל"

הרבה לפני הג'ל בשיער של זאק מוריס, נטבע המונח שמתאר מצב בו מישהו ניצל ברגע האחרון.
הסיפור הפחות מעניין והמאוחר יותר, מצביע על המצאתו של הביטוי כחלק מסלנג של עולם האיגרוף.
הביטוי מתייחס למתאגרף שנמצא בסכנה להפסיד את הקרב, וניצל על ידי הפעמון שמצלצל ומודיע על סיומו של הסיבוב. התיעוד העתיק ביותר לביטוי נמצא בעיתון The Fitchburg Daily Sentinal ב-1893:

"Martin Flaherty defeated Bobby Burns in 32 rounds by a complete knockout. Half a dozen times Flaherty was saved by the bell in the earlier rounds."

הסיפור היותר מעניין הולך הרבה יותר שנים אחורה.
עיתונים מהמאה ה-19 מדווחים על מקרים בהם אנשים נקברו בטרם עת. במגזין רפואי מ-1877, מובא מקרה של אישה שהוכרזה כמתה ונקברה באופן בו נהגו לקבור את המתים. שלושה ימים מאוחר יותר, כשפתחו את הארון כדי לקבור גופה חדשה (מה שהיה נהוג באותה תקופה), הגופה נמצאה כשבגדיה קרועים לחתיכות וצלע אחת שלה הייתה שבורה, ככל הנראה בניסיון לפרוץ את הארון. הרופא שחתם על מותה אגב, נכנס לכלא ל-3 חודשים.
מקרה נוסף מגיע מוודסטוק, אונטריו ב-1886 ואת הפרסום המקורי שלו תוכלו למצוא ב-New York Times.
הפחד הגדול מקבורה בחיים בא לידי ביטוי בציטוטים של מספר אישים מפורסמים של אותה תקופה:

"All I desire for my own burial is not to be buried alive." - Lord Chesterfield, 1769.

"Have me decently buried, but do not let my body be put into a vault in less than two days after I am dead." - deathbed request of George Washington.

"Swear to make them cut me open, so that I won't be buried alive."- Frederic Chopin's last words

כדי להמנע ממצבים לא נעימים אלו, עלו רעיונות שונים. אחד מהם הוא בניית מתקן של פעמון הנמצא מחוץ לאדמה, המחובר בחוט לפנים הארון. במקרה שה"מת" יתעורר, הוא יוכל להתריע על כך למי שנמצא למעלה ועל ידי כך, "להינצל על ידי הפעמון".
תוכניות ופטנטים מהמאה ה-19 לארונות קבורה משוכללים כאלו אכן נרשמו, אך לא ידוע על הוצאה שלהם אל הפועל.




אין ספק שהסיפור הזה מעניין הרבה יותר, ויש מספיק סיבות להאמין שזהו המקור לביטוי. ובכל זאת כדי להיות הוגנים, אין עדויות לארונות כאלו שאכן הורכבו, ואין תיעוד של הביטוי בשום מקום לפני הביטוי מעולם האיגרוף.
.

למה רקדנים איריים מצמידים את הידיים לגוף?

כרגיל, גם כאן אנחנו נתקלים בסיפורים ותיאוריות רבות. שניים מהסיפורים הבולטים מובאים כאן, ובנוסף ההסבר היחיד שגם מעוגן ברישומים היסטוריים.

הסיפור הראשון מתרחש בזמן השלטון האנגלי באירלנד. מיותר לציין (אבל נציין בכל זאת משום מה) שהאירים לא אהבו את הכיבוש ואת הדיכוי של המסורת האירית. לכן, כשקבוצת רקדנים איריים הוזמנו לבוא לרקוד בפניי מלכת אנגליה, הם רקדו כשידיהם צמודות לגוף כאקט מחאתי שמתריס ומבהיר שהם לא נהנים מהריקוד.

ייתכן שהסיפור קרה באמת - המלכה באותו זמן (אליזבת הראשונה) באמת אהבה ריקודים אירים ובהחלט היה נהוג לברך בני מלוכה בהגיעם באמצעות רקדנים אירים. ההתנגדות לאנגלים ברורה מאליה - במאה ה-14 התרבות האירית הוצאה מהחוק על ידם.
יחד עם זאת, נראה מוזר שאחרי חוק שהופך את התרבות האירית ללא חוקית, רקדנים יוזמנו לרקוד בפני המלכה ריקודים איריים מסורתיים...

הסיפור השני מצביע על הכנסיה הקתולית כאחראית למנהג. לפי הכנסיה, הריקוד האירי לא התאים לערכים שלה, והיא הכניסה בו שינויים - הרקדנים אולצו ליישר את גבם, להחזיק את ידיהם למטה קרוב לגוף ולמחוק את החיוך מהפנים.

ובכל זאת, ההסבר האמין ביותר הוא כזה:

מומחי הריקוד של המאה ה-18 אהבו מאוד את כללי הנימוס הקשוחים והקפדניים, והם מאוד לא אהבו את תנועות הידיים החופשיות שהיו שכיחות בסגנון הריקוד האירי המוקדם יותר (Sean Nos). לכן, הם אילצו את תלמידיהם לרקוד עם הידיים בפוזיציה קבועה, כשהם מחזיקים אבן ביד כדי לשמור על אגרוף קמוץ.

נו, לפחות יצא מכל הסיפור ריקוד מאוד מובחן וייחודי.

*תודה לאיתן כליף על הפירור.

למה אומרים אברה קדברה?

ברחבי האינטרנט פזורות תאוריות רבות לגבי מקורו של המונח. אנחנו בחרנו להציג את זו שנראתה לנו הכי סבירה, והופיעה ברוב המקומות.
אם ניקח את המונח שכל כך השתרש אצלנו כמילת קסם ונכתוב אותו באותיות מסוימות, מיד מתגלה משמעותו:
אֶבְרָא כֶאֶדָבְרָה, כלומר - אני אברא משהו בעזרת הדיבור. הביטוי מופיע במקור בארמית עתיקה, ובכך יש איזכור למעשה בריאת העולם שגם הוא נעשה בעזרת "אמירות" (ויהי אור). מכיוון שביהדות מאמינים שלמילים עצמן יש כוח רב, הביטוי מביע תקווה, תפילה ואמונה שיש יכולת לגרום לדברים לקרות, באמצעות אמירת הדברים.

מקור נוסף מעניין מציין שבלטינית, הביטוי Habra Cadabra משמעו "תהיה כאן גופה". מאמינים שביטוי זה היה שמיש בעבר במעשי כישוף שבחלקם ניסו מכשפים להרוג זה את זה...

אבל תודו שיותר נחמד להאמין שסוף סוף יש לשפה העברית השפעה על ביטויים בינלאומיים.

למה השוק השחור נקרא כך?

מקורו של המונח שמתייחס לפעילות כלכלית לא חוקית כזו או אחרת, טמון כמו מונחים רבים אחרים, בימי הביניים.
באותה התקופה באנגליה, היו שכירי חרב נוודים רבים שמכרו את שירותיהם למרבה במחיר. הם היו לוחמים קשוחים מאוד ומנוסים שחיו חיי בדידות תוך כדי תנועה ממקום למקום. הם לא חיו חיי פאר ולא היה להם כסף עבור משרתים שיכלו לנקות את שריוני הכסף שלהם כך שעם הזמן, שיריונם קיבל גוון שחור בגלל תהליך החימצון שקורה לכל כלי כסף.
מכאן הם קיבלו את הכינוי "האבירים השחורים" (The Black Knights).



בפסטיבלים מקומיים ואירועים שונים היו האבירים עורכים קרבות ראווה מול כל מי שרצה להתמודד מולם, כאשר המפסיד בקרב איבד את שיריונו וכלי הנשק שלו למנצח. באופן לא מפתיע, לרוב היו מנצחים האבירים השחורים אל מול הגברים המקומיים ש"רוככו" על ידי החיים הנוחים בעיר.

מכיוון שלאבירים השחורים לא היה ממש מה לעשות עם שריון וכלי נשק נוספים, הם היו מוכרים את הציוד בחזרה לאלו שהפסידו רק דקות אחדות קודם לכן. ה"שוק הנוסף" הזה שנוצר על ידי האבירים השחורים, קיבל את השם: "השוק השחור".

סיפור מעניין, אך לא מן הנמנע כי השוק השחור קיבל את שמו פשוט בשל העובדה ששחור=משהו אפל/לא טהור...

למה הצד של הכפתורים על החולצה שונה אצל נשים וגברים?

רוב הסיכויים שלא שמתם לב עד עכשיו, אבל מיקום הכפתורים על חולצות של נשים הפוך מחולצות גברים.
בעוד בחולצות הגברים, הרוב המוחלט של הכפתורים ממוקמים בצד שמאל של החולצה (כשהיא תלויה על קולב ומביטים בה), אצל נשים רובם של הכפתורים ממוקמים דווקא בצד ימין.

למה?
מכיוון שלפני יותר מ-100 שנים, בערך סביב התקופה הויקטוריאנית, נשים שיכלו להרשות לעצמן בגדים מהודרים ויקרים בעלי כפתורים, הולבשו בדרך כלל על ידי מלבישות ולא התלבשו בעצמן. לכן, אם המלבישה הייתה זו שמכפתרת רוב הזמן את הכפתורים (ולרוב גם הייתה ימנית), היה להן נוח יותר לכפתר את הכפתורים כשהם ממוקמים בצד ימין (הפוך מחולצות הגברים שהלבישו את עצמם).

עכשיו נשאלת השאלה, כמה זמן יחלוף עד שתפסיקו לבחון חולצות של המין השני כדי לבדוק אם זה נכון.


תודה ליובל אמיתי על הפירור.

הסימן "&" הוא בכלל מילה

כולנו מכירים את הסימן המחבר בין מילים ומחליף את המילה AND. אבל כשחוזרים למקור של אותו סימן, מגלים שהוא החל את דרכו כמילה.

ראשיתו של הסימן, או בשמו הלועזי "אָ‏מְפֵּ‏רְסָ‏נְד", בצמד האותיות הלטיניות שהרכיבו את המילה ET שמשמעותה "וגם".

בתרשים הבא אפשר לראות איך במשך השנים הפכה המילה לאט לאט ממילה לסימן שאנחנו מכירים היום:

ומה לגבי השם "אָ‏מְפֵּ‏רְסָ‏נְד"?

למעשה מדובר בסירוס של הביטוי "and, per se, and", כלומר "ו[המילה כשלעצמה] and".

למה אנחנו מצדיעים?

במדינתנו הקטנה, לצערנו, יוצא שרובנו הצדענו במקרה כזה או אחר. אבל מאיפה הגיעה התנועה המוזרה הזו שכל כולה הבעת כבוד והכרה בסמכות?

את שורשי תנועת ההצדעה המערבית אנחנו מוצאים בימי הביניים, ומקורה במחווה שאבירים היו עושים זה לזה במטרה לברך לשלום. כדי להרים את הקסדה הגדולה והכבדה ולחשוף את הפנים המוגנות של האביר, הותקן זיז קטן בצד הקסדה, שהתנועה הנדרשת להרמתו, היא התנועה המוכרת לנו כיום כ"הצדעה".

אגב בצבאות רבים בעולם, ההצדעה ניתנת רק כאשר ראשך מכוסה (בכובע או קסדה), מנהג שצמח מתוך העובדה שהאבירים ביצעו תנועה זו, רק כאשר הייתה קסדה לראשם.

רק בבקשה מכם, אל תנסו להתחכם עם המפקד שלכם ולספר לו את פירור המידע הזה...

למה אומרים "עד 120"?

יצא לכם לאחל למישהו ליום ההולדת "עד 120 שנה"?
תכל'ס אם אתם כבר מאחלים למישהו משהו, למה לא ללכת על גדול? למה לא עד 150? 200? 999?

ככל הנראה הביטוי הזה צמח מתוך פסוקים א'-ו', פרק ג', ספר בראשית:
"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

מהפסוק הזה, שמופיע כמעט מיד אחרי בריאת האדם, עשוי להשתמע ש-120 שנים הם תוחלת החיים המקסימאלית שאלוהים הקציב לבני האדם.

אבל, האמת היא, שפירוש נוסף אומר שהכוונה היא בכלל לא לזמן החיים של האדם, אלא לזמן שאלוהים הקציב לנוח כדי להחזיר בתשובה את בני עמו לפני שהוא ממטיר עליהם את המבול.

מקור נוסף למושג "מאה ועשרים שנה" קשור לאורך חייו של משה רבנו שהגיע לגיל זה בזמן מותו. לפני שהוא נפטר הוא אומר:"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא-אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא" (דברים, פרק ל', פסוקים א'-ב')

רוב המפרשים מסבירים ש"לא אוכל לצאת ולבוא" מתייחס לאיזו גזרה שמימית לפיה החיים מוכרחים להסתיים עד גיל 120.
אז פעם הבאה, עשו טובה, תהיו לארג'ים, זרקו מספר גבוה יותר.

למה "מחזיקים אצבעות" למזל?

בטוח שלפחות פעם אחת בחיים עשיתם את זה בעצמכם - החזקתם אצבעות חזק חזק בתקווה שמשהו שנורא רציתם יקרה. לפעמים בשתי הידיים. ואם מדובר במקרה חריג, אפילו באצבעות הרגליים.
אז מאיפה הגיע המנהג המשונה הזה?

אתם מכירים את זה שמחזיקים צלב להגנה כנגד שדים, ערפדים ודומיהם? אז מה עושים כשאין צלב בנמצא?
בימיה המוקדמים של הכנסיה, האמינו כי הצלבת האצבעות (Crossing Your Fingers ולמעשה יצירת "מיני צלב") כמוה כשימוש בכוחו של הצלב להגנה. ההצלבה באה לידי שימוש גם בתפילות רגילות ומביעה תקווה למזל טוב שיגיע.
בתמונה המתארת את הארוחה האחרונה, אפשר למצוא את ישו כשהוא מצליב אצבעות:

אבל להצלבה היה שימוש נוסף, מאוחר יותר. בזמן הרדיפות של הרומאים אחרי הנוצרים, הצלבת אצבעות הייתה דרך בה נוצרים זיהו אחד את השני ונפגשו לתפילות סודיות.

מקור: http://en.wikipedia.org/wiki/Crossed_fingers

כלב חם - למה לנקניקייה קוראים Hot Dog

אז יכלתם בקלות לחשוב שלנקניקיות קוראים Hot Dog מכיוון שהן עשויות מכלבים.
ואתם צודקים...
כי בגרמניה של המאה ה-20, נקניקיות עשויות בשר כלבים היו דבר די נפוץ (תיעודים מתארכים את התופעה לפחות מ-1845), והן קיבלו גם את הכינוי "כלב" בגרמנית.

התיעוד הראשון להופעתו של הביטוי Hot Dog בכוונה ברורה לנקניקייה, נמצא בכתבה בעיתון The Peterson Daily Press ב-31 לדצמבר 1892. הכתבה עסקה במוכר נקניקיות בשם Thomas Francis Xavier Morris, שגם היה ידוע בכינויו: Hot Dog Morris.



מתוך הכתבה:

"Somehow or other a frankfurter and a roll seem to go right to the spot where the void is felt the most. The small boy has got on such familiar terms with this sort of lunch that he now refers to it as "hot dog." "Hey, Mister, give me a hot dog quick," was the startling order that a rosy-cheeked gamin hurled at the man as a Press reporter stood close by last night. The "hot dog" was quickly inserted in a gash in a roll, a dash of mustard also splashed on to the "dog" with a piece of flat whittled stick, and the order was fulfilled."

—Paterson Daily Press, Dec. 31, 1892, pg. 5

מקור: http://en.wikipedia.org/wiki/Hot_dog#Etymology

המצאת סמל ה"שלום" (Peace)

זוכרים את "סמל השלום" שנהגנו לצייר על מחברות, קלמרים ומדרכות? אז מסתבר שזה לא רגל של יונה שם.
ולא - זה לא סמל ה"שלום".
למעשה מדובר בסמל שיצר האומן הבריטי Gerald Holtom עבור התנועה נגד מלחמה גרעינית (Direct Action Committee Against Nuclear War או DAC) ב-1958.



Holtom מספר שההשראה לסמל הגיעה מתוך מצב של ייאוש. הוא צייר בצורה בסיסית וסכמתית את עצמו בתחושת הייאוש, כאדם המרים את ידיו, בצורה דומה לאיכר בציורו הידוע של גויה והקיף אותה בעיגול.
מאוחר יותר החליט שהסמל לא יכול לתאר מצב של ייאוש אלא של תקווה, ולכן הפך אותו.


ומה בכל זאת משמעות הסמל?

Flag Semaphore היא שיטת העברת מסרים למרחק באמצעות הנפת דגלים (בין ספינות לדוגמא), כאשר כל פוזיציה של הדגלים מסמלת אות אחרת. Holtom השתמש באותיות N ו-D כראשי תיבות ל-Nuclear Disarmament (פירוק מנשק אטומי) והחיבור ביניהן יצר את הסמל, כפי שאפשר לראות כאן:

הסמל הופץ ובמהרה הפך לסמל גנרי של שלום ששירת לא רק את חברי התנועה, אלא כל אדם שרצה להזדהות עם האידיאולוגיה.

מקור: http://en.wikipedia.org/wiki/Peace_symbols

למה לעבור מתחת לסולם מביא מזל רע?

אחת מהאמונות התפלות המוכרות ביותר הינה מזל רע שמגיע בעקבות מעבר מתחת לסולם. באופן מפתיע, אפשר למצוא את המקור לאמונה בשתי תרבויות שונות מאוד, אך בצורה כמעט זהה.

הנצרות המוקדמת לימדה שכל עצם בעל צורת משולש, מייצג את השילוש הקדוש - האב, הבן ורוח הקודש.
האמונה הייתה כי במעבר מתחת לסולם, האדם "שובר" את השילוש הקדוש, מביע חוסר אמונה בשילוש והוא נתפס כבעל ברית עם השטן! (סאונד אפקט דרמטי).
וכן, זה תקף גם אם מדובר בסולם ישר שנשען על קיר.
המעשה הזה נתפס כחילול הקודש, ולפי האמונה של הנצרות העתיקה מדובר בחטא נצחי, ללא אפשרות למחילה. תוסיפו לזה את העובדה שבקלות הייתם יכולים להחשב כמכשפה באותה תקופה, ואתם מבינים שמזל טוב לא יכול לצאת מהסיפור הזה.

את אותה תפיסה אפשר למצוא גם במצרים העתיקה, שבה המשולש נחשב לבעל כוח מיוחד, ושבירתו, על ידי הליכה מתחת לסולם, מהווה פגיעה בכוח, וסכנה של ממש.

אבל האמת היא, שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שסולם בדרך כלל אומר שמתבצעת עבודה באזור,
והסיכויים שמשהו רע יקרה לך, עולים...

מקורות: http://www.wisegeek.com/why-is-it-considered-bad-luck-to-walk-under-a-ladder.htm#
           http://library.thinkquest.org/05aug/00110/superstitionframeset.htm

למה פיראטים הולכים עם רטייה?

אחד האייקונים הבולטים בדמותו של שודד הים הוא הרטייה המונחת על אחת מעיניו. אבל האם חוץ מלהסתיר עין שאבדה במהלך קרב אכזר, או סתם דרך להטיל פחד באויבך, יש סיבה פרקטית יותר לפופולאריות הרטייה?
מסתבר שכן.

כמו כל יורדי הים, במהלך שהותם על הספינה הפיראטים היו צריכים לעשות מעברים רבים בין אור השמש הבוהק שעל הסיפון, לחושך שבירכיתי הספינה. המעברים הללו דורשים מהעין מספר דקות כדי להתרגל, עד שהראייה חוזרת למצבה התקין.
בעוד שרוב יורדי הים אינם נתונים כבדרך שגרה לקרבות, מרדפים וניווט במים לא מוכרים, שודדי הים נאלצו להתמודד עם תנאים אלו באופן תכוף יותר. במצבים כאלו, כל דקה שמתבזבזת עלולה לגרום לנזק קטלני ולכן הם היו צריכים למצוא פתרון שיפחית, אם לא ימגר, את זמן ההסתגלות בין האור והחושך.

אז איך הרטייה עוזרת במצב זה?
הרטייה גורמת לעין אחת להסתגל לחושך ושומרת אותה ב"מצב ראייה בחושך", בעוד העין השנייה ממשיכה לתפקד כרגיל. בעת הצורך, החלפה מהירה של הרטייה בין העיניים מאפשרת למזער את זמן ההסתגלות למצב החדש.

אז אומנם אין תימוכין היסטורי להנחה הזו, אבל בתוכנית הטלויזיה "מכסחי המיתוסים" עשו ניסוי כדי לבחון את התיאוריה, והתוצאות מרשימות (האקשן מתחיל בדקה 1:40):

מקור: http://en.wikipedia.org/wiki/Eyepatch

למה משיקים כוסות בזמן הרמת כוסית?

סביר להניח ששמעתם שני הסברים פופולאריים באשר למקור השקת הכוסות, אך רוב הסיכויים שהם אינם נכונים. והנה למה:

הסבר ראשון: על מנת לוודא שבן זוגך לשתייה אינו מנסה להרעיל אותך, השקת הכוסות גרמה למעבר של טיפות יין מכוס אחת לשנייה, ובכך הבטיחה שאיש אינו מנסה להרוג את חברו.

למה זה לא סביר: ראשית, כדי לגרום ליין לקפוץ מכוס לכוס, צריך למלא את הכוס עד סופה ולכן בהכרח יין יישפך על הרצפה. מכיוון שבאותם זמנים יין היה מוצר יקר ויוקרתי מאוד, לא סביר שהיו מאפשרים בכזו קלות לתת לו להתבזבז, ובוודאי שלא בתדירות כה גבוהה.

למה עוד זה לא סביר: אומנם רצח באמצעות הרעלה היה בהחלט דבר מוכר, אך הרעלת אנשים, באמצעות כוס השתייה שלהם, בזמן מפגש חברתי, כשיריבך עומד מולך, היה כל כך נדיר, שאין סיבה ממשית להתפתחות מנהג כה גורף ופופולרי.