האותיות על הסביבון הן לא מה שאתם חושבים

אם גם אתם חשבתם עד היום ש-נ', ג', ה', פ' הן ראשי תיבות של "נס גדול היה פה", תחשבו שוב.
והפעם, במקום להסתבך, פשוט הבאנו לכם ציטוט ישיר מויקיפדיה:

מקור המנהג לשחק בסביבון בחנוכה הוא ממשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16, שבו השתמשו בסביבון כקוביית משחק. האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור. האותיות הלטיניות היו P–N–J–F או A–R–J–F. ביידיש, האותיות הן:
נ' = נִישט = לא (לא זכייה ולא הפסד, דילוג על התור)
ג' = גאנץ = מלא (זכייה)
ה' = האלבּ = חצי (חצי זכייה)
ש' = שטעל = להעמיד (הפסד)

המשחק בסביבון, שנפוץ גם באירופה (ונקרא ביידיש "דריידל"), אומץ שם על ידי היהודים שכרכו אותו עם מסורת חג החנוכה וניסיו. הם נתנו לאותיות את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם.
בתחילת המאה ה-20 החלו המורים ובהמשך גם המשוררים של ארץ ישראל להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי.

עכשיו אתם יודעים.

הניקוד המוזר של הטניס

אם גם אתם תהיתם על צורת הניקוד המוזרה של משחק הטניס (15 נק' במקום נקודה אחת), הנה ההסבר המבוסס ביותר שהצלחנו למצוא עבורכם, והוא מתבסס על הנומורולוגיה של ימי הביניים.

נכון שאצלנו לרוב המספר 100 מציין סוג של שלמות? אז פעם, מזמן, איפהשהו סביב ימי הביניים, המספר 60 ציין בדיוק את אותו הדבר. כלומר 60 הוא המספר אליו צריכים לשאוף.


בנוסף, נראה שפעם היו נוהגים לסמן ניקוד במשחקים (טניס למשל) באמצעות מתקן דמוי שעון שהוצב בקצה המגרש (אגב המספר 60 "המושלם" הוא גם הסיבה ל-60 שניות בדקה ו-60 דקות בשעה). בכל פעם ששחקן קיבל נקודה, הוזזה החוגה 15 "דקות" כדי לסמן בצורה ברורה את הניקוד.

הבעיה הייתה במצב של "תיקו". לא רצו שיהיה מצב שהמשחק יוכרע ע"י נקודה אחת אלא שתיים ולכן, הנקודה האחרונה הורדה ל-40, ובמידה ששני השחקנים הגיעו ל-40, הנקודה הבאה הייתה 50 ולאחריה 60 (נקודה של היריב תחזיר את השחקן שביתרון חזרה ל-40).

עכשיו שמישהו יסביר לנו את הקטע של החצאיות הקצרצרות.

*תודה לעמרי על התוספת לפוסט.

למה מכבים נרות על העוגה ביום-הולדת?

גם לכם קרה שהנרות שעל עוגת יום ההולדת שלכם נטפו וחתיכות שעווה חמה עיטרו את העוגה?
גם אתם תהיתם לעצמכם, מי חשב על השילוב המוזר הזה בין אש, שעווה ועוגה?
אז מסתבר שמנהג הנרות על העוגה נמצא איתנו, כמובן, עוד מימי קדם.

עבור היוונים העתיקים, הצבת נרות על עוגה סימלו יום מיוחד, יום שבו מוקירים תודה לארטמיס, אלת הירח. היוונים אפו עוגות עגולות שסימלו את הירח, והנרות שעל העוגה סימלו את הזוהר שהירח משקף.




אמונה נוספת, אך מאוחרת יותר וככל הנראה היא תופעת "לוואי" של הצבת הנרות, היא שהעשן העולה מן הנרות נושא את התפילות והמשאלות למעלה אל האלים.

תודה לנועם וייזר על הרעיון לפירור.