יצא לכם לאחל למישהו ליום ההולדת "עד 120 שנה"?
תכל'ס אם אתם כבר מאחלים למישהו משהו, למה לא ללכת על גדול? למה לא עד 150? 200? 999?
ככל הנראה הביטוי הזה צמח מתוך פסוקים א'-ו', פרק ג', ספר בראשית:
"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".
מהפסוק הזה, שמופיע כמעט מיד אחרי בריאת האדם, עשוי להשתמע ש-120 שנים הם תוחלת החיים המקסימאלית שאלוהים הקציב לבני האדם.
אבל, האמת היא, שפירוש נוסף אומר שהכוונה היא בכלל לא לזמן החיים של האדם, אלא לזמן שאלוהים הקציב לנוח כדי להחזיר בתשובה את בני עמו לפני שהוא ממטיר עליהם את המבול.
מקור נוסף למושג "מאה ועשרים שנה" קשור לאורך חייו של משה רבנו שהגיע לגיל זה בזמן מותו. לפני שהוא נפטר הוא אומר:"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא-אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא" (דברים, פרק ל', פסוקים א'-ב')
רוב המפרשים מסבירים ש"לא אוכל לצאת ולבוא" מתייחס לאיזו גזרה שמימית לפיה החיים מוכרחים להסתיים עד גיל 120.
אז פעם הבאה, עשו טובה, תהיו לארג'ים, זרקו מספר גבוה יותר.
אז פעם הבאה, עשו טובה, תהיו לארג'ים, זרקו מספר גבוה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה