למה אנחנו מצדיעים?

במדינתנו הקטנה, לצערנו, יוצא שרובנו הצדענו במקרה כזה או אחר. אבל מאיפה הגיעה התנועה המוזרה הזו שכל כולה הבעת כבוד והכרה בסמכות?

את שורשי תנועת ההצדעה המערבית אנחנו מוצאים בימי הביניים, ומקורה במחווה שאבירים היו עושים זה לזה במטרה לברך לשלום. כדי להרים את הקסדה הגדולה והכבדה ולחשוף את הפנים המוגנות של האביר, הותקן זיז קטן בצד הקסדה, שהתנועה הנדרשת להרמתו, היא התנועה המוכרת לנו כיום כ"הצדעה".

אגב בצבאות רבים בעולם, ההצדעה ניתנת רק כאשר ראשך מכוסה (בכובע או קסדה), מנהג שצמח מתוך העובדה שהאבירים ביצעו תנועה זו, רק כאשר הייתה קסדה לראשם.

רק בבקשה מכם, אל תנסו להתחכם עם המפקד שלכם ולספר לו את פירור המידע הזה...

למה אומרים "עד 120"?

יצא לכם לאחל למישהו ליום ההולדת "עד 120 שנה"?
תכל'ס אם אתם כבר מאחלים למישהו משהו, למה לא ללכת על גדול? למה לא עד 150? 200? 999?

ככל הנראה הביטוי הזה צמח מתוך פסוקים א'-ו', פרק ג', ספר בראשית:
"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

מהפסוק הזה, שמופיע כמעט מיד אחרי בריאת האדם, עשוי להשתמע ש-120 שנים הם תוחלת החיים המקסימאלית שאלוהים הקציב לבני האדם.

אבל, האמת היא, שפירוש נוסף אומר שהכוונה היא בכלל לא לזמן החיים של האדם, אלא לזמן שאלוהים הקציב לנוח כדי להחזיר בתשובה את בני עמו לפני שהוא ממטיר עליהם את המבול.

מקור נוסף למושג "מאה ועשרים שנה" קשור לאורך חייו של משה רבנו שהגיע לגיל זה בזמן מותו. לפני שהוא נפטר הוא אומר:"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא-אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא" (דברים, פרק ל', פסוקים א'-ב')

רוב המפרשים מסבירים ש"לא אוכל לצאת ולבוא" מתייחס לאיזו גזרה שמימית לפיה החיים מוכרחים להסתיים עד גיל 120.
אז פעם הבאה, עשו טובה, תהיו לארג'ים, זרקו מספר גבוה יותר.

למה משיקים כוסות בזמן הרמת כוסית?

סביר להניח ששמעתם שני הסברים פופולאריים באשר למקור השקת הכוסות, אך רוב הסיכויים שהם אינם נכונים. והנה למה:

הסבר ראשון: על מנת לוודא שבן זוגך לשתייה אינו מנסה להרעיל אותך, השקת הכוסות גרמה למעבר של טיפות יין מכוס אחת לשנייה, ובכך הבטיחה שאיש אינו מנסה להרוג את חברו.

למה זה לא סביר: ראשית, כדי לגרום ליין לקפוץ מכוס לכוס, צריך למלא את הכוס עד סופה ולכן בהכרח יין יישפך על הרצפה. מכיוון שבאותם זמנים יין היה מוצר יקר ויוקרתי מאוד, לא סביר שהיו מאפשרים בכזו קלות לתת לו להתבזבז, ובוודאי שלא בתדירות כה גבוהה.

למה עוד זה לא סביר: אומנם רצח באמצעות הרעלה היה בהחלט דבר מוכר, אך הרעלת אנשים, באמצעות כוס השתייה שלהם, בזמן מפגש חברתי, כשיריבך עומד מולך, היה כל כך נדיר, שאין סיבה ממשית להתפתחות מנהג כה גורף ופופולרי.