האותיות על הסביבון הן לא מה שאתם חושבים

אם גם אתם חשבתם עד היום ש-נ', ג', ה', פ' הן ראשי תיבות של "נס גדול היה פה", תחשבו שוב.
והפעם, במקום להסתבך, פשוט הבאנו לכם ציטוט ישיר מויקיפדיה:

מקור המנהג לשחק בסביבון בחנוכה הוא ממשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16, שבו השתמשו בסביבון כקוביית משחק. האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור. האותיות הלטיניות היו P–N–J–F או A–R–J–F. ביידיש, האותיות הן:
נ' = נִישט = לא (לא זכייה ולא הפסד, דילוג על התור)
ג' = גאנץ = מלא (זכייה)
ה' = האלבּ = חצי (חצי זכייה)
ש' = שטעל = להעמיד (הפסד)

המשחק בסביבון, שנפוץ גם באירופה (ונקרא ביידיש "דריידל"), אומץ שם על ידי היהודים שכרכו אותו עם מסורת חג החנוכה וניסיו. הם נתנו לאותיות את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם.
בתחילת המאה ה-20 החלו המורים ובהמשך גם המשוררים של ארץ ישראל להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי.

עכשיו אתם יודעים.

הניקוד המוזר של הטניס

אם גם אתם תהיתם על צורת הניקוד המוזרה של משחק הטניס (15 נק' במקום נקודה אחת), הנה ההסבר המבוסס ביותר שהצלחנו למצוא עבורכם, והוא מתבסס על הנומורולוגיה של ימי הביניים.

נכון שאצלנו לרוב המספר 100 מציין סוג של שלמות? אז פעם, מזמן, איפהשהו סביב ימי הביניים, המספר 60 ציין בדיוק את אותו הדבר. כלומר 60 הוא המספר אליו צריכים לשאוף.


בנוסף, נראה שפעם היו נוהגים לסמן ניקוד במשחקים (טניס למשל) באמצעות מתקן דמוי שעון שהוצב בקצה המגרש (אגב המספר 60 "המושלם" הוא גם הסיבה ל-60 שניות בדקה ו-60 דקות בשעה). בכל פעם ששחקן קיבל נקודה, הוזזה החוגה 15 "דקות" כדי לסמן בצורה ברורה את הניקוד.

הבעיה הייתה במצב של "תיקו". לא רצו שיהיה מצב שהמשחק יוכרע ע"י נקודה אחת אלא שתיים ולכן, הנקודה האחרונה הורדה ל-40, ובמידה ששני השחקנים הגיעו ל-40, הנקודה הבאה הייתה 50 ולאחריה 60 (נקודה של היריב תחזיר את השחקן שביתרון חזרה ל-40).

עכשיו שמישהו יסביר לנו את הקטע של החצאיות הקצרצרות.

*תודה לעמרי על התוספת לפוסט.

למה מכבים נרות על העוגה ביום-הולדת?

גם לכם קרה שהנרות שעל עוגת יום ההולדת שלכם נטפו וחתיכות שעווה חמה עיטרו את העוגה?
גם אתם תהיתם לעצמכם, מי חשב על השילוב המוזר הזה בין אש, שעווה ועוגה?
אז מסתבר שמנהג הנרות על העוגה נמצא איתנו, כמובן, עוד מימי קדם.

עבור היוונים העתיקים, הצבת נרות על עוגה סימלו יום מיוחד, יום שבו מוקירים תודה לארטמיס, אלת הירח. היוונים אפו עוגות עגולות שסימלו את הירח, והנרות שעל העוגה סימלו את הזוהר שהירח משקף.




אמונה נוספת, אך מאוחרת יותר וככל הנראה היא תופעת "לוואי" של הצבת הנרות, היא שהעשן העולה מן הנרות נושא את התפילות והמשאלות למעלה אל האלים.

תודה לנועם וייזר על הרעיון לפירור.

מקורו של "הצלצול הגואל"

הרבה לפני הג'ל בשיער של זאק מוריס, נטבע המונח שמתאר מצב בו מישהו ניצל ברגע האחרון.
הסיפור הפחות מעניין והמאוחר יותר, מצביע על המצאתו של הביטוי כחלק מסלנג של עולם האיגרוף.
הביטוי מתייחס למתאגרף שנמצא בסכנה להפסיד את הקרב, וניצל על ידי הפעמון שמצלצל ומודיע על סיומו של הסיבוב. התיעוד העתיק ביותר לביטוי נמצא בעיתון The Fitchburg Daily Sentinal ב-1893:

"Martin Flaherty defeated Bobby Burns in 32 rounds by a complete knockout. Half a dozen times Flaherty was saved by the bell in the earlier rounds."

הסיפור היותר מעניין הולך הרבה יותר שנים אחורה.
עיתונים מהמאה ה-19 מדווחים על מקרים בהם אנשים נקברו בטרם עת. במגזין רפואי מ-1877, מובא מקרה של אישה שהוכרזה כמתה ונקברה באופן בו נהגו לקבור את המתים. שלושה ימים מאוחר יותר, כשפתחו את הארון כדי לקבור גופה חדשה (מה שהיה נהוג באותה תקופה), הגופה נמצאה כשבגדיה קרועים לחתיכות וצלע אחת שלה הייתה שבורה, ככל הנראה בניסיון לפרוץ את הארון. הרופא שחתם על מותה אגב, נכנס לכלא ל-3 חודשים.
מקרה נוסף מגיע מוודסטוק, אונטריו ב-1886 ואת הפרסום המקורי שלו תוכלו למצוא ב-New York Times.
הפחד הגדול מקבורה בחיים בא לידי ביטוי בציטוטים של מספר אישים מפורסמים של אותה תקופה:

"All I desire for my own burial is not to be buried alive." - Lord Chesterfield, 1769.

"Have me decently buried, but do not let my body be put into a vault in less than two days after I am dead." - deathbed request of George Washington.

"Swear to make them cut me open, so that I won't be buried alive."- Frederic Chopin's last words

כדי להמנע ממצבים לא נעימים אלו, עלו רעיונות שונים. אחד מהם הוא בניית מתקן של פעמון הנמצא מחוץ לאדמה, המחובר בחוט לפנים הארון. במקרה שה"מת" יתעורר, הוא יוכל להתריע על כך למי שנמצא למעלה ועל ידי כך, "להינצל על ידי הפעמון".
תוכניות ופטנטים מהמאה ה-19 לארונות קבורה משוכללים כאלו אכן נרשמו, אך לא ידוע על הוצאה שלהם אל הפועל.




אין ספק שהסיפור הזה מעניין הרבה יותר, ויש מספיק סיבות להאמין שזהו המקור לביטוי. ובכל זאת כדי להיות הוגנים, אין עדויות לארונות כאלו שאכן הורכבו, ואין תיעוד של הביטוי בשום מקום לפני הביטוי מעולם האיגרוף.
.