למה מכבים נרות על העוגה ביום-הולדת?

גם לכם קרה שהנרות שעל עוגת יום ההולדת שלכם נטפו וחתיכות שעווה חמה עיטרו את העוגה?
גם אתם תהיתם לעצמכם, מי חשב על השילוב המוזר הזה בין אש, שעווה ועוגה?
אז מסתבר שמנהג הנרות על העוגה נמצא איתנו, כמובן, עוד מימי קדם.

עבור היוונים העתיקים, הצבת נרות על עוגה סימלו יום מיוחד, יום שבו מוקירים תודה לארטמיס, אלת הירח. היוונים אפו עוגות עגולות שסימלו את הירח, והנרות שעל העוגה סימלו את הזוהר שהירח משקף.




אמונה נוספת, אך מאוחרת יותר וככל הנראה היא תופעת "לוואי" של הצבת הנרות, היא שהעשן העולה מן הנרות נושא את התפילות והמשאלות למעלה אל האלים.

תודה לנועם וייזר על הרעיון לפירור.

מקורו של "הצלצול הגואל"

הרבה לפני הג'ל בשיער של זאק מוריס, נטבע המונח שמתאר מצב בו מישהו ניצל ברגע האחרון.
הסיפור הפחות מעניין והמאוחר יותר, מצביע על המצאתו של הביטוי כחלק מסלנג של עולם האיגרוף.
הביטוי מתייחס למתאגרף שנמצא בסכנה להפסיד את הקרב, וניצל על ידי הפעמון שמצלצל ומודיע על סיומו של הסיבוב. התיעוד העתיק ביותר לביטוי נמצא בעיתון The Fitchburg Daily Sentinal ב-1893:

"Martin Flaherty defeated Bobby Burns in 32 rounds by a complete knockout. Half a dozen times Flaherty was saved by the bell in the earlier rounds."

הסיפור היותר מעניין הולך הרבה יותר שנים אחורה.
עיתונים מהמאה ה-19 מדווחים על מקרים בהם אנשים נקברו בטרם עת. במגזין רפואי מ-1877, מובא מקרה של אישה שהוכרזה כמתה ונקברה באופן בו נהגו לקבור את המתים. שלושה ימים מאוחר יותר, כשפתחו את הארון כדי לקבור גופה חדשה (מה שהיה נהוג באותה תקופה), הגופה נמצאה כשבגדיה קרועים לחתיכות וצלע אחת שלה הייתה שבורה, ככל הנראה בניסיון לפרוץ את הארון. הרופא שחתם על מותה אגב, נכנס לכלא ל-3 חודשים.
מקרה נוסף מגיע מוודסטוק, אונטריו ב-1886 ואת הפרסום המקורי שלו תוכלו למצוא ב-New York Times.
הפחד הגדול מקבורה בחיים בא לידי ביטוי בציטוטים של מספר אישים מפורסמים של אותה תקופה:

"All I desire for my own burial is not to be buried alive." - Lord Chesterfield, 1769.

"Have me decently buried, but do not let my body be put into a vault in less than two days after I am dead." - deathbed request of George Washington.

"Swear to make them cut me open, so that I won't be buried alive."- Frederic Chopin's last words

כדי להמנע ממצבים לא נעימים אלו, עלו רעיונות שונים. אחד מהם הוא בניית מתקן של פעמון הנמצא מחוץ לאדמה, המחובר בחוט לפנים הארון. במקרה שה"מת" יתעורר, הוא יוכל להתריע על כך למי שנמצא למעלה ועל ידי כך, "להינצל על ידי הפעמון".
תוכניות ופטנטים מהמאה ה-19 לארונות קבורה משוכללים כאלו אכן נרשמו, אך לא ידוע על הוצאה שלהם אל הפועל.




אין ספק שהסיפור הזה מעניין הרבה יותר, ויש מספיק סיבות להאמין שזהו המקור לביטוי. ובכל זאת כדי להיות הוגנים, אין עדויות לארונות כאלו שאכן הורכבו, ואין תיעוד של הביטוי בשום מקום לפני הביטוי מעולם האיגרוף.
.

למה רקדנים איריים מצמידים את הידיים לגוף?

כרגיל, גם כאן אנחנו נתקלים בסיפורים ותיאוריות רבות. שניים מהסיפורים הבולטים מובאים כאן, ובנוסף ההסבר היחיד שגם מעוגן ברישומים היסטוריים.

הסיפור הראשון מתרחש בזמן השלטון האנגלי באירלנד. מיותר לציין (אבל נציין בכל זאת משום מה) שהאירים לא אהבו את הכיבוש ואת הדיכוי של המסורת האירית. לכן, כשקבוצת רקדנים איריים הוזמנו לבוא לרקוד בפניי מלכת אנגליה, הם רקדו כשידיהם צמודות לגוף כאקט מחאתי שמתריס ומבהיר שהם לא נהנים מהריקוד.

ייתכן שהסיפור קרה באמת - המלכה באותו זמן (אליזבת הראשונה) באמת אהבה ריקודים אירים ובהחלט היה נהוג לברך בני מלוכה בהגיעם באמצעות רקדנים אירים. ההתנגדות לאנגלים ברורה מאליה - במאה ה-14 התרבות האירית הוצאה מהחוק על ידם.
יחד עם זאת, נראה מוזר שאחרי חוק שהופך את התרבות האירית ללא חוקית, רקדנים יוזמנו לרקוד בפני המלכה ריקודים איריים מסורתיים...

הסיפור השני מצביע על הכנסיה הקתולית כאחראית למנהג. לפי הכנסיה, הריקוד האירי לא התאים לערכים שלה, והיא הכניסה בו שינויים - הרקדנים אולצו ליישר את גבם, להחזיק את ידיהם למטה קרוב לגוף ולמחוק את החיוך מהפנים.

ובכל זאת, ההסבר האמין ביותר הוא כזה:

מומחי הריקוד של המאה ה-18 אהבו מאוד את כללי הנימוס הקשוחים והקפדניים, והם מאוד לא אהבו את תנועות הידיים החופשיות שהיו שכיחות בסגנון הריקוד האירי המוקדם יותר (Sean Nos). לכן, הם אילצו את תלמידיהם לרקוד עם הידיים בפוזיציה קבועה, כשהם מחזיקים אבן ביד כדי לשמור על אגרוף קמוץ.

נו, לפחות יצא מכל הסיפור ריקוד מאוד מובחן וייחודי.

*תודה לאיתן כליף על הפירור.

למה אומרים אברה קדברה?

ברחבי האינטרנט פזורות תאוריות רבות לגבי מקורו של המונח. אנחנו בחרנו להציג את זו שנראתה לנו הכי סבירה, והופיעה ברוב המקומות.
אם ניקח את המונח שכל כך השתרש אצלנו כמילת קסם ונכתוב אותו באותיות מסוימות, מיד מתגלה משמעותו:
אֶבְרָא כֶאֶדָבְרָה, כלומר - אני אברא משהו בעזרת הדיבור. הביטוי מופיע במקור בארמית עתיקה, ובכך יש איזכור למעשה בריאת העולם שגם הוא נעשה בעזרת "אמירות" (ויהי אור). מכיוון שביהדות מאמינים שלמילים עצמן יש כוח רב, הביטוי מביע תקווה, תפילה ואמונה שיש יכולת לגרום לדברים לקרות, באמצעות אמירת הדברים.

מקור נוסף מעניין מציין שבלטינית, הביטוי Habra Cadabra משמעו "תהיה כאן גופה". מאמינים שביטוי זה היה שמיש בעבר במעשי כישוף שבחלקם ניסו מכשפים להרוג זה את זה...

אבל תודו שיותר נחמד להאמין שסוף סוף יש לשפה העברית השפעה על ביטויים בינלאומיים.